הימנותא בע"מ נ' עבאס ואח'

החלטה

לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה

רקע וטענות הצדדים

עסקינן בתביעה לפירוק שיתוף שהגישה המבקשת לגבי חלקה 7 בגוש 18749 מאדמות כפר ג'ת (להלן: "החלקה"), כאשר לטענת המבקשת פירוק השיתוף נדרש, בין היתר, לאור העובדה שהמשיבים פוגעים בקניינה המוסכם של המבקשת בבצעם בנייה, בניגוד להסכם השיתוף שחתמה עימם המבקשת. המבקשת צירפה לכתב התביעה תשריט של מודד מטעמה – המשקף, לטענתה, את ההסכמים שכרתה היא בקשר לחלקה, והיא מבקשת כי בית המשפט יורה על פירוק השיתוף לפי התשריט, או שימנה מודד מטעם בית המשפט, אשר יערוך תשריט חלוקה. כן עתרה המבקשת בתביעתה לצו מניעה – לפיו ייאסר על המשיבים לבצע כל בנייה נוספת בחלקה עד לסיום הבירור המשפטי.

המשיבים הביעו נכונות לביצוע הפירוק, אולם התגלעו מחלוקות באשר לגודל השטח המגיע לכל אחד על פי ההסכמים שחתמו עם המבקשת.

במעמד הדיון ביום 23.03.10 הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה ימונה מודד מוסמך מטעם בית המשפט, והוא יכין תשריטים לצורך פירוק השיתוף בחלקה – אשר יתחשב בהסכמים שנחתמו בין הצדדים. הוסכם כי יוגשו שני תשריטים – האחד על פי גרסת המבקשת והשני על פי גרסת המשיבים. כן הוסכם כי יוכנו טבלאות איזון, ככל שיימצא כי יש מקום לתשלומי איזון. ביום 29.04.10 ניתנה החלטתי בדבר מינוי המודד מטעם בית המשפט – מר סוהיל זידאן, וזאת על פי הסכמת הצדדים. המומחה הגיש חוות דעתו ובה שני התשריטים על פי גרסאות הצדדים (הצעה מס' 1 לפי גרסת המבקשת והצעה מס' 2 – לפי גרסת המשיבים) ביום 06.09.10. במעמד הדיון ביום 03.10.10 הודיעו המשיבים כי בכוונתם להיפגש עם המומחה לאור העובדה שלטענתם התשריט – הצעה מס' 2 - שהוכן במסגרת חוות דעתו של מר זידאן אינו משקף את גרסתם, שכן המומחה התעלם מחלק מטענותיהם. ביום 03.04.11 התקיים דיון בו נכח מר זידאן, כאשר בהחלטתי בסוף הדיון קבעתי כי המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת הפרשת שטחים מחלקם של המשיבים לטובת דרכים ציבוריות ולשאלת גודל השטח לו המשיבים זכאים, כאשר לטענתם יש להקצות להם שטח נוסף על זה הרשום בלשכת רישום המקרקעין. לאחר הדיון ובעקבות הפגישה והבהרת טענות המשיבים – הכין מר זידאן תשריט מתוקן – המכונה הצעה מס' 3 - והגישו ביום 14.04.11. בעקבות הצעה זו הוגשה הבקשה שלפניי על ידי המבקשת.

במסגרת הבקשה עותרת המבקשת לתקן כתב תביעתה באופן שייכלל בו סעד לפיו המודד מטעם בית המשפט יערוך הצעת חלוקה ובה "כל ההוראות, ובכלל זה כל ההפרשות על פי תוכנית מתאר... אשר אושרו לאחר שנחתמו ההסכמים בין הצדדים". המבקשת טוענת כי התיקון דרוש לאור טענת המשיבים, לפיה לא נכללה הפרשת השטחים במסגרת התשריט שהוכן על ידי המודד מטעם המבקשת- זה צורף לכתב התביעה, ועל כן לא רשאי היה המודד שמונה מטעם בית המשפט לכלול את ההפרשות על פי תוכנית המתאר בהצעותיו לחלוקת החלקה. המבקשת טוענת כי לא הכלילה סעד זה מלכתחילה מאחר וסברה שהפרשות ושינויים על פי תוכנית מתאר שאושרה כחוק לאחר הסכם חלוקה, מחייבת את הצדדים להסכם זה.

המשיבים 3-7 טענו בתגובתם כי המודד מטעם בית המשפט חרג מן המנדט שניתן לו שעה שהכליל בהצעתו שטחים שיש להפריש לצרכי ציבור, שעה שהמבקשת עצמה לא טענה כי על המשיבים להשתתף בהפרשה, ושעה שהמחלוקת בין הצדדים הצטמצמה להפרש בין שטחם של המשיבים כפי שנרשם בשלכת רישום המקרקעין לבין השטח שלטענת המשיבים ניתן להם על פי ההסכם בינם לבין המבקשת. לטענת המשיבים הנ"ל, שאלת הפרשת השטחים לצרכי ציבור – אינה השאלה השנויה במחלוקת בין בעלי הדין, שכן שאלה זו אינה עולה מכתבי הטענות ואף לא מן ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים באשר לסמכויותיו של המודד. כן התייחסו המשיבים הנ"ל בתגובתם למועד בו הוגשה הבקשה וטענו שעיתוייה של הבקשה מחייב דחייתה, שכן הוגשה לאחר שניתן צו להגשת תצהירים, דהיינו לאחר תום שלב קדם המשפט, כאשר לפי התקנות אין לדון בטענות שבעל דין יכולה היה להעלותן במסגרת קדם המשפט, למעט במקרים בהם דרוש הדבר לשם מניעת עיוות דין, כאשר המשיבים טוענים כי המקרה דנן אינו מצדיק היעתרות לבקשה.

המשיבים 1-2 הצטרפו לטענות יתר המשיבים, אולם הוסיפו כי תוכנית המתאר לא חלה על חלקם, שהינו קרקע חקלאית, ועל כן לא ניתן להפריש ממנו לצורך דרכים ציבוריות.

במעמד הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם, כאשר ב"כ המשיבים 3-7 הוסיף כי הבקשה דנן נגועה בתום לב ובשיהוי.

דיון והכרעה

תקנה 92 לתקנו תסדר דין אזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) קובעת כדלהלן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי-טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין"

גישתם של בתי המשפט בסוגיית תיקון כתבי טענות, ככלל, היא ליבלית. כל אימת שתיקון כתב טענות מיועד להביא להכרעה בשאלות שבמחלוקת ואין בכך כדי לגרום נזק או עיוות דין לבעלי הדין, נוטה בית המשפט להיעתר לבקשה (ראו לדוגמא רע"א 2345/98 סלים דנגור ו-3 אח' נ' חנוך ליבנה ו-3 אח' פ"ד נב(3) 427, בעמ' 431-432; ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי פד"י מו(3) 214). החריג לכלל הנ"ל הוא, כאשר יגרם נזק לצד שכנגד ע"י שלילת הגנה שהייתה קמה לו אילו התביעה הייתה מוגשת מחדש (ראו: רע"א 60/03 יעקב רובין, עו"ד נ' ירחמיאל אפלבוים פ"ד נז(3) 475).

עוד נקבע, כי תיקון כתב התביעה אינו מהווה מקצה שיפורים ובעת התרת התיקון תילקח בחשבון התנהגות בעל הדין בטרם הגשת הבקשה (ע"א 329/60 פנחס נ' תעשית אבן וסיד פ"ד 4, 487). בין היתר ישקול בית המשפט את התנהגות בעל הדין המבקש את התיקון באמצעות בחינת הסיבה אשר גרמה לבעל הדין, לטענתו, להשמטת הטענה אותה הוא מבקש להוסיף בבקשתו, וכן את השלב בו מוגשת הבקשה (ראו: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 153) (להלן: גורן) כאשר "ככל שבעל דין מאחר בהגשת בקשתו ללא טעם סביר, פוחת הסיכוי, שבית המשפט ייעתר לבקשתו" (ראו: בר"ע 282/80 המגדר ברזלית חוטי ברזל ורשתות בע נ' מדינת ישראל פ"ד לו(4) 130). כך גם ישקול בית המשפט ההכבדה שתגרום ההיעתרות לבקשה וכן יבחן האם יהיה בפסיקת ההוצאות פיצוי מספק ליריב לאור התארכות ההליכים (עעמ 5674/04 ‏ עיריית תל-אביב-יפו נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ (טרם פורסם, ניתן 04.06.08).

בענייננו, אמנם אין חולק כי תשריט הצעת החלוקה שצורף לכתב התביעה המקורי לא הכיל את הפרשת השטחים לצרכי ציבור, כאשר תשריט המצורף לכתב התביעה מהווה חלק מכתב התביעה. ברם, נראה כי שאלה זו הינה באמת שנויה במחלקות בין בעלי הדין, ואף הצדדים עצמם מציינים כי לולי מחלוקת זו היו מגיעים להסכם מחוץ לכתלי בית המשפט.

באשר לעיתוי הבקשה – בקשה זו הוגשה לאחר שניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, אולם תצהירים אלה טרם הוגשו, וברי כי טרם התנהלה ישיבת הוכחות, כך שאין להפריז באשר לנזק שייגרם למשיבים בגין התארכות ההליכים. אמנם, בקשה זו הוגשה לאחר שניתן צו להגשת תצהירים ועל פי תקנה 149(ב) לתקנות אין להידרש לה אלא מטעם מיוחד וכאשר יש חשש לעיוות דין, אך דרישה פרוצדוראלית זו רוככה מעט בפסיקה, ונקבע כי חשש מעיוות דין יכול לשמש אף טעם מיוחד להיעתר לבקשה שלא בא זכרה בקדם המשפט (ראו: עא 504/86 מ.ל.ר.נ. אלקטרוניקה בע"מ נ' מדינת ישראל פ''ד מג(3) 579). בענייננו, ומבלי להביע עמדתי בשאלה, נראה שהפרשת הדרכים הציבוריות מחלקה של המבקשת בלבד, אך מן הטעם שלא צירפה סעד זה לסעדים להם עתרה המבקשת בכתב תביעתה המקורית, תגרום לה לעיוות דין, ומטעם זה נראה כי יש להיעתר לבקשתה על מנת ששאלה זו תידון לגופה, כאמור, מבלי להביע דעתי, בשלב זה, לגביה.

סוף דבר - לאור עיתוי הגשת הבקשה על השלכותיו הדיוניות, ולאור החשש מעיוות הדין שייגרם למבקשת, ולאור העובדה ששאלה זו הינה שאלה שבאמת שנויה במחלוקת בין בעלי הדין, באתי למסקנה כי יש להיעתר לה. יחד עם זאת, לאור התארכות ההליכים בשל התיקון המבוקש, לאור הצורך בהגשת כתבי טענות מתוקנים, לאור הצורך בבזוז ישיבת בית המשפט אחת, ולאור הסברה של המבקשת למחדלה, תשלם המבקשת למשיבים 1-2 וכן למשיבים 3-7 הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ לכל אחת מקבוצות המשיבים.

כתב התביעה המתוקן יוגש על ידי המבקשת תוך 30 יום מהיום, ולמשיבים נתונה הזכות לתקן כתבי הגנתם תוך 30 ימים נוספים (ימי הפגרה יבואו במניין הימים הנ"ל)

אני קובע ק.מ ליום 15.11.2011 שעה 10:00.